אזרוואל נ' ג'וניור קרטל בע"מ ואח'

פסק דין

1. בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט אטדגי) בה"פ 201016/06, מיום 18.6.08 אשר דחה את תובענת המערער להצהיר כי עסקה שנכרתה בין המערער למשיבה בטלה וכי המערער זכאי להשבת המקדמה ששילם.

כן משיג המערער על החלטת ביניים אשר דחתה את בקשתו לקבלת מסמכים.

2. המשיבה עוסקת במסחר במוצרי בגדים ומקום מושבה באשדוד והיא פועלת באמצעות מנהלה הרצל מימון (להלן – הרצל). ההתקשרות בין הצדדים כללה רכישת שתי מכולות של מוצרי ביגוד אשר רכש המערער, אזרח ותושב מרוקו, ואשר נשלחו למרוקו, לאחר ששילם מקדמה על חשבון התמורה.

המחלוקת המרכזית שבין הצדדים נסובה על השאלה, האם מכתב שנשלח ביום 6.6.06 מהמשיבה למערער ובו ננקב סכום מוערך של 60,000 דולר, הוא המסמך המשקף את מהות העסקה וכי על כן ניתן היה לסטות מסכום זה בשיעור של עד 10% בלבד, כנוהג הסוחרים, גירסת המערער, או שלאחר מכן סוכמה התמורה במחיר מדוייק של 81,855 דולר, גירסת המשיבה.

בהתאם לקביעת בית משפט קמא, סירב המערער לשלם את התמורה לפי גירסת המשיבה ועל כן לא שוחררה לו הסחורה, כשלטענת המערער, לא היה חייב בתשלום התמורה האמורה אלא לכל היותר, כגירסתו.

בית משפט קמא, קיבל במלואה את גירסת המשיבה תוך שהוא דוחה מכל וכל את גירסת המערער.

3. השגות המערער נסמכות, בין השאר, על הטענה כי טעה בית משפט קמא בממצאים העובדתיים שקבע, כפי שטעה בית משפט קמא משלא החיל את הוראות חוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), תש"ס-1999 (להלן – חוק מכר טובין).

עוד טוען המערער כי טעה בית משפט קמא משלא נעתר לבקשתו לחייב את המשיבה למסור לו העתקים משטרי המטען, בקשה שהוגשה בתום שמיעת הראיות.

4. לאחר שמיעת ב"כ הצדדים ועיון בחומר שהוגש מטעמם, מסקנתי כי דין הערעור להדחות. כבר בפתיחת הדברים נציין כי עיקרו של הערעור נסוב כנגד ממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא וכי בכגון דא, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, אלא במקרים יוצאי דופן אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם.

5. בית משפט קמא קבע כי אכן טרם העמסת הסחורה בשתי המכולות לא ניתן היה לדעת מהי תכולתן המדוייקת ולכן נוסח המכתב מיום 6.6.06 כפי שנוסח. אולם לאחר העמסת המכולות, התקיימה פגישה בין המערער, הרצל ובנוכחות עו"ד בן חמו (להלן – בן חמו) אשר הוא יצר את הקשר מטעם המערער, בינו לבין המשיבה. לפי קביעת בית משפט קמא בפגישה זאת הציג הרצל בפני המערער ובפני בן חמו פירוט מדוקדק של הטובין, כמותם, דגמיהם ומחיריהם ואשר אף נמסר למערער ולבן חמו בכתב. ואכן ניתן להווכח באמור מהמוצגים נ/2-נ/4.

בית המשפט נסמך על עדותו של הרצל אודות תוכן הפגישה, אך בעיקר על עדותו של בן חמו, שהשתתף בפגישה מטעם המערער, אשר תיאר כי המערער "נטל חלק פעיל בשיחה זו, שבסופה נערכה התחשבנות מדוקדקת וסוכמה התמורה הסופית: 81,855 דולר". כך נרשמה התמורה בכתב ידם של בן חמו והרצל ובן חמו העיד כי מסר למערער העתק הטבלאות בצירוף דף נלווה ובו פירוט שנערך בכתב ידו ביחס לסכומי העיסקה.

מנגד, דחה בית משפט קמא מכל וכל את גירסת המערער, כאילו לא עיין במסמכים הן משום שסמך על בן חמו והן משום שסמך על המכתב הראשון. בצדק ציין בית משפט קמא כי לא היה מקום לקיומה של הפגישה לאחר העמסת הסחורה, אם כגירסת המערער. לכך אוסיף, כי אם ציין המערער בגירסתו כי סמך על בן חמו, מה לו עתה כי ילין כלפי המשיבה, לאחר אשר העיד בן חמו.

נוכח עדותו של בן חמו אשר כאמור פעל למעשה מטעמו של המערער, וגם אם נראה אותו כמתווך בלבד, לא נותר למערער אלא לטעון כי בן חמו העיד שקר הכל בגין כך שלא קיבל עמלה שציפה לה. אולם גם בנושא זה דחה בית משפט קמא מכל וכל נסיון נואל זה ונתן אמון מלא בעדותו של בן חמו ומבלי שהתעלם מאותה סתירה נטענת בדבריו.

מנגד, ברור שבית המשפט לא נתן אמון במבקש ואין להוסיף.

כך גם לא מצאתי מקום להתערב בשאר הנמקותיו של בית משפט קמא.

בנסיבות אלה שבית משפט קמא קיבל את גירסת המשיבה וקבע שנכרתה עיסקה תוך שהתמורה ברורה, צדק גם בציינו כי אין להיזקק להוראות חוק מכר טובין, אשר אליו הפנה המערער.

6. גם ההשגה על החלטת הביניים אין לה מקום. במסגרת הליכי גילוי המסמכים ואף תוך כדי מהלך ההוכחות יכול היה המערער לעתור לקבלת שטרי המטען. אם כדבריו עתה הם כה חשובים בענינו מדוע לא עתר לכך במועד המתאים לכך.

לא למותר להוסיף כי גם אם היה נעתר בית משפט קמא ומורה על העברת המסמכים למערער, לאחר תום הראיות, הרי לא יכול היה המערער לעשות שימוש בהם משלא הוצגו במהלך הבאת הראיות וכחלק מחומר הראיות, להבדיל מהצגת שאלות ביחס למסמכים אלו.

7. הנה כי כן מוטב היה לו לערעור זה שלא היה מוגש משהוגש.